פלסטו ווק 1990 בע"מ נ' נצרים ניהול וישום בע"מ

פסק דין

העובדות

1.התביעה בפני היא תביעה כספית להחזרת מקדמה בסך 10,000$ בתוספת מע"מ, ששילמה התובעת לנתבעת, כמקדמה על חשבון התמורה לה תהא הנתבעת זכאית מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים.

סכום התביעה הועמד על סך של 50,000 ₪, והתביעה הוגשה בסדר דין מהיר. כל צד תמך טענותיו בתצהיר, והמצהירים, מצהיר אחד לכל צד, נחקרו בחקירה נגדית.

2.מעדויות הצדדים ומהמסמכים שהוגשו עולות העובדות הבאות:

התובעת היא חברה העוסקת בייצור, שיווק ומכירה של מוצרי פלסטיק (עמ' 2 שורות 16 – 17 לפרוטוקול), הנתבעת היא חברה העוסקת בין היתר בבדיקת חשבונות בבנקים ובכלל זאת בדיקת חיובי הריבית בחשבונות (סעיף 1 לכתב ההגנה).

ביום 16.11.06 נחתם בין הצדדים ההסכם לפיו התחייבה הנתבעת לבדוק את חשבונות התובעת בבנק הפועלים ואת חיובי הריבית והעמלות בחשבונות. הוסכם שבמסגרת הבדיקה תבדוק הנתבעת אם מגיעים לתובעת החזרים בגין חיובי יתר, וכן תבדוק דרכי שימוש אלטרנטיביות לסכומים שחוייבו ביתר (סעיף 1 להסכם בין הצדדים, נספח א לכתב לכתב התביעה, נספח 1 לכתב ההגנה, להלן: "ההסכם"). בתמורה לכך התחייבה התובעת לשלם לנתבעת 15% מתוך החזרי הכספים ו/או טובות ההנאה שיתקבלו על ידה כתוצאה מביצוע הבדיקה הנ"ל (סעיפים 2 – 6 להסכם). עוד הוסכם כי התובעת תדאג לשלם את עלות פיקוחו ואישורו של רו"ח מטעמה שיבקר את עבודת הנתבעת בטרם נקיטת הליכים משפטיים או פנייה לבנק (סעיף 8 להסכם). התובעת התחייבה להמציא לנתבעת את המסמכים שידרשו לה לשם ביצוע עבודתה (סעיף 9 להסכם), והנתבעת התחייבה להשלים בדיקותיה בתוך 120 יום מעת מסירת המסמכים (סעיף 10 להסכם). כמקדמה על חשבון התמורה המוסכמת הוסכם שהתובעת תשלם לנתבעת את המקדמה הנ"ל בסך 10,000$ + מע"מ (סעיף 7 להסכם), וכך נעשה.

בהתאם להסכם בדקה הנתבעת את חשבונות התובעת, ביצעה שיחזור של החשבונות ובדיקת החיובים המופיעים בהם (עמ' 22 שורה 27 – עמ' 24 שורה 28, עמ' 28 לפרוטוקול). הממצאים והמסקנות הועברו לבדיקת רו"ח, הגב' סיגל גרינבויים, שבדקה את הממצאים שנערכו על ידי הנתבעת, והכינה חוות דעת מיום 22.07.07 המאשרת את הממצאים (נספח 2 לכתב ההגנה).

לאחר מתן חוות הדעת הנ"ל של רו"ח גרינבויים ביקש ב"כ הנתבעת מהתובעת להמציא לעיונו מסמכים שונים כדי שיוכל לחוות דעתו בדבר סיכויי התביעה מהבחינה המשפטית. התובעת הודיעה שאין באפשרותה להמציא את המסמכים המבוקשים, והמסמכים לא הומצאו (מכתב מיום 29.08.08, נספח 3 לכתב ההגנה; עמ' 12 – 13 לפרוטוקול; עמ' 16 שורות 6 – 8 לפרוטוקול). עקב כך הודיע ב"כ הנתבעת לתובעת שבהיעדר המסמכים שביקש הוא לא יוכל להעריך את סיכויי התביעה מהבחינה המשפטית (נספח 4 לכתב ההגנה).

בין הצדדים התנהלו עוד שיחות נוספות ובחודש ינואר 2009 הודיעה התובעת לנתבעת כי היא דורשת את החזר המקדמה ששילמה. הנתבעת סירבה לדרישה (ראה ההתכתבויות שצורפו לכתב התביעה ולכתב ההגנה), ומכאן התביעה.

טיעוני הצדדים

3.לטענת התובעת בין הצדדים הוסכם שהתשלום יהא על בסיס הצלחה בלבד, ובהיעדר תקבולים אין חובת תשלום. כך הוסכם, זו רוח ההסכם, וזה בסיס ההתקשרות בין הצדדים. לפיכך, ומאחר והתובעת לא קיבלה מהבנק כל תקבולים, על הנתבעת להשיב לה את המקדמה שקיבלה.

ב"כ התובעת ער לאמור בסעיף 13 להסכם, הקובע שבמקרה והממצאים שתמצא הנתבעת יאושרו על ידי רו"ח, או במקרה בו הנתבעת לא תוכל להשלים את עבודתה עקב אי המצאת מסמכים, לא תוחזר המקדמה, אך לטענתו סעיף זה חורג מרוח ההסכם, לכן דינו להתבטל או להיות מפורש לפי רוח ההסכם, היינו תשלום על בסיס הצלחה בלבד.

מוסיף ב"כ התובעת וטוען שגם לגופו של עניין לא נתקיימו תנאי סעיף 13 הנ"ל, מאחר וכל המסמכים שנדרשו לשם עריכת חוות הדעת החשבונאית הומצאו, ולגבי התנאי החלופי לפיו אם יאושרו הממצאים על ידי רו"ח לא תוחזר המקדמה, הרי שהכוונה היא למצב בו תינתן חוות דעת רו"ח שעל יסודה ניתן יהא להגיש תביעה משפטית, ואילו חוות הדעת של רו"ח גרינבויים אינה שווה דבר, וגם ב"כ הנתבעת עצמו כתב שלא ניתן להגיש לבית משפט תביעה על יסוד האמור בחוות דעת זו.

4.הנתבעת טוענת שההסכם לא בוטל על ידי התובעת, וממילא היא אינה רשאית לעתור לסעד של השבה, שהוא סעד המתאים רק למקרה של ביטול חוזה.

ועוד טוען ב"כ הנתבעת שבהתאם לסעיף 13 להסכם, הנתבעת אינה צריכה להחזיר את המקדמה שקיבלה מאחר והממצאים שמצאה אושרו על ידי רו"ח חיצוני, הגב' גרינבויים. אין כל יסוד לטענות לפיהן סעיף 13 אינו תואם לרוח ההסכם, מדובר בסעיף ברור ומחייב, ועל פיו אין כל זכות להשבה. סעיף זה הוא גם סעיף הגיוני והוא עולה בקנה אחד עם יתר הוראות ההסכם.

אשר לטענות כנגד חוות הדעת של רו"ח גרינבויים, יש לדחות טענות אלו הן מאחר והן לא נטענו בכתב התביעה ומדובר בהרחבת חזית אסורה, הן מאחר והן לא נטענו בזמנו על ידי התובעת עת קיבלה את חוות הדעת, והן מאחר והטענות לא הוכחו לגופן, ולהיפך עד התובעת הודה שלא היו לו טענות כנגד האמור בחוות הדעת.

דיון

5.אין מחלוקת שבין הצדדים נחתם הסכם, הוא נספח א' לכתב התביעה ולכתב ההגנה. לפיכך את זכויות הצדדים וחובותיהם יש ללמוד מהאמור בהסכם זה. אין מקום לטענות בדבר רוח ההסכם, בדבר מצגים שהוצגו טרם חתימת ההסכם, או בדבר הבנות שהיו או לא היו בין הצדדים. משנחתם הסכם, האמור בהסכם, לשון ההסכם והפרשנות לה, הם הקובעים את מערכת החובות והזכויות של הצדדים.

לאור זאת אינני מקבלת את טענות התובעת לפיהן לאור רוח ההסכם יש לקבוע שלתובעת לא היה כל סיכון, והתשלום היחידי עליו הוסכם היה על בסיס הצלחה. לא כך נאמר בהסכם עליו חתמו הצדדים, וכל עוד לא בוטל ההסכם, הוא שריר, קיים ומחייב. אין לבחון את "רוח" ההסכם, אלא את תניותיו של ההסכם ואת מה שהוסכם או לא הוסכם בו.